יאגו אחהצ.png

ההורים מוכנים לכיתה א'?

רוית בר-דוד - לירון, תרפיסטית באמנות
 
חמש פעמים עליתי לכיתה א'. ארבע פעמים מתוכן עליתי לכיתה א' עם ילדיי.

כל אחד מהם עבר תהליך אישי מרגש. כל אחד מהם היה צריך את תמיכתנו - ההורים. 

 

ה - 1 לספטמבר מתקרב, הילד סיים את גן החובה בהצלחה וקיבל "תעודת בשלות". קנינו לו תיק חדש עם הדפס של הגיבור התורן, הוא פגש את ילדי הכיתה והכיר את המורה...

 
ומה איתנו ההורים?
האם אנחנו מוכנים לשינוי שילדנו עומד לעבור? 
האם אנחנו מוכנים לכיתה א'?
 

בהתרגשות ובחשש מחכה הילד שלנו ליום שבו ייכנס לכיתה. שנות הגן "הכשירו" אותו, ביגרו אותו והבשילו אותו לרגע הגדול ההולך וקרב.

המפגש המרגש והראשוני של הילד שלנו עם בית הספר צפוי להיות מפגש מורכב המשלב בתוכו רגשות, עמדות וקונפליקטים שונים של הילד, ושלנו - הוריו. המעבר והשינוי שצפויים הילד והמשפחה לעבור אינם פשוטים, לעתים הם יהיו מלווים במשבר ובקושי הדורשים זמן להסתגלות ולהתארגנות מחודשת.

אנו ההורים יכולים להקל, לעזור ולתמוך בילדנו במעבר לכיתה א'. לשם כך עלינו להיות קשובים ומודעים לשינוי המשמעותי שעובר על ילדנו וגם עלינו כהורים.

עלינו ההורים לעצור, לחשוב ולהגדיר לעצמנו אילו הורים אנו רוצים להיות לילדנו התלמיד. לחשוב איך נעזור לילד שלנו להמריא אל העצמאות, לרכוש ביטחון, לקחת אחריות ולתת ביטוי לסקרנות הטבעית, לידענות וליצירתיות שלו. איך נעודד ונחזק – מחד, ונגדיר גבולות ודרישות – מאידך?

המעבר מהגן לבית הספר מחייב את הילד להתמודד עם דרישות חדשות רבות ומגוונות: דרישות אקדמיות והתאמה לציפיות של המורים ולנורמות התנהגות שונות. הוא נדרש לעבור שינויים קוגנטיבים, מוטורים, התנהגותיים ואמוציונלים, עליו לרכוש מיומנויות חדשות ולהשתלב באקלים הבית ספרי. אי הסתגלות למעבר הזה תשפיע על תפקודו של הילד בכיתה ומחוצה לה וגם על המשך תפקודו במערכת החינוך ועל מעברים נוספים בחייו.

 

עיקר הקושי נובע מהמעבר מהמסגרת הקטנה, החמה והבטוחה של הגן אל מסגרת חדשה ולא ידועה עם ציפיות חברתיות, התנהגותיות, ולימודיות. 

ההורים עצמם עשויים להרגיש לחץ עם המעבר של הילד לכיתה א'.

החרדה הבסיסית ביותר של הורים היא שמא הילד יפגע פיזית או רגשית. הם חוששים שמא הילד ילך לאיבוד בבית הספר מבחינת אישיותו ויאבד את ייחודיותו במוסד הגדול, עולות גם שאלות לגבי יכולתו של הילד להסתדר בכוחות עצמו.

ישנו חשש מהנטל שבית הספר מעמיס על המשפחה מעצם ההתארגנות סביבו וכן חשש מפגיעה בסמכות ההורים ובערכיהם. כשיש פער בין השקפת העולם החינוכית של בית הספר לזו של ההורים עשוי להתעורר גם קונפליקט אצל ההורים.

 

כדי להתמודד עם המעבר בעצמנו וכדי לחזק את ילדנו הגדל ולתמוך בו חשוב שנהיה מודעים להיבטים השונים של השינוי, נבין את משמעותם ונתכוונן אליהם.

אין תשובה אחת נכונה. על כל משפחה לחפש את התשובות שמתאימות לה. הדגש הוא על התהליך של חיפוש התשובות  והדרך שיתאימו לכם. מומלץ להתייחס לנושאים הבאים:

 

1.    בין מעורבות להתערבות – להשפיע ולהיות מעורב מבלי להתערב ולפגוע בסמכות המורה. איך ליצור קשר עם המורה, במה לשתף, איך ומתי.

 

2.    "מי שתה לי את החופש שלי?" – תחושת אובדן החירות. "כל הזמן אומרים לי מה לעשות"... ילדים רבים מביעים קושי גדול בנושא זה ומגלים געגועים לגן.

 

3.    מי הולך בבוקר לבית ספר? על מי מוטלת אחריות הכנת שיעורי הבית והעבודות? כיצד נעודד עצמאות ואחריות ללא מאבקים.

 

4.    קשרים חברתיים –"למצוא את מקומי בכיתה", התמודדויות חברתיות בהפסקות, במי אפשר להיעזר כשקשה.

 

5.    "הילד שלי עצלן" – ילד שנמנע מהתמודדות. זיהוי קשיים אוביקטיבים – פיזיים, מוטורים וריגשיים. איבחון ואפשרויות לעזור ולתמוך.

 

6.    "ניכר שהשקעת מאמץ..." -  איך  נמדוד הצלחות ומהו כישלון. הלחץ להישגיות, להספק ולציונים... מה באמת חשוב לנו ואיך נעביר מסר שאין בו סתירות.

 

לסיום, אני רוצה לתת המלצה אחת מניסיוני האישי, הן כהורה והן כחלק מצוות ההוראה בבית ספר. אל תישארו לבד עם המחשבות וההתלבטויות שלכם. שתפו את המורים, אנשי המקצוע ואת "הקולגות" שלכם – חברים הורים. בשבילי זה עבד, כשביקשתי ושיתפתי מעולם לא התאכזבתי, תמיד זכיתי לעזרה המתאימה לי ולילדי.

 

שתהיה לנו שנה מצוינת!

 

רוית בר דוד – לירון

תרפיסטית באמנות

בת הזוג של עודד, הורים ל-4

מגדלים יחד 2 כלבים, 4 אוגרים ו-7 חתולים